“הוא חשב שכל האדם, נמס, משתנה תמיד עד שמתפרק לגמרי, בעוד שדמותו של האמן נותרת ללא שינוי, זהה לעצמה תמיד. הוא חשב שהמאבק במוות, אולי, הוא שורש כל האמנות, אולי גם שורש כל מחשבה. אנחנו חוששים ממוות, אנחנו מתחנפים בפני חוסר היציבות בחיים, אנחנו נבהלים לראות את הפרחים מתייבשים שוב ושוב, את העלים נופלים, ואנחנו יודעים בליבנו שגם אנחנו זמניים ונאבקים בחוקים, מנסחים מחשבות – כדי להציל משהו מהריקוד הגדול של המוות, כדי ליצור משהו שיחזיק מעמד יותר מאשר אנחנו. אולי האישה עליה צייר האמן את מרי הקדושה שלו כבר מתה או מתייבשת, ואולי הוא עצמו ימות בקרוב; אחרים יישבו בביתו, יאכלו בשולחנו – אך עבודתו תעמוד עדיין מאות שנים לאחר מכן, ותמשיך להאיר בכנסייה השקטה, יפה ללא שינוי”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←