“בלילה בים העמוק בלילה, כשהבה, ומתנחם בשתיקה, ונושם טהור, בדידות, בדידות, מחביא על ידי הים ששוכב שם, קר ומת, עם אלפים של אור. אז אני חייב לחשוב על חברי, ועיניי נופלות לעיניהם, ושואל כל אחד, בשתיקה ובדידות: האם אתה עדיין שלי? האם אבלתי אבל גם לך, מותי מות? האם אתה מרגיש מאהבתי, מאבלתי, רק נשימה, רק צליל?”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←