“אל המוזלמן צריכים היו לדבר פעמים מספר עד שהגיעו הדברים אל מוחו. אך על לחמו הוסיף לשמור מכל משמר. תת־ההכרה שלו, זה חוש־הקיום האושוויצי המיוחד קודם הגיעו לדרגת מוזלמן, היה ער בקרבו לשמור על מנת־לחמו לבל יגנבוה. אף כי עדיין לא אכל את מנת־אתמול, ולא יאכלנה עוד.”