“אני נושא את עיני לשמי אושוויץ, באופק ניצבת תמונת – 'שיוויתי' מעין זו המתנוססת מעל כל עמוד תפילה לפני החזן בבית הכנסת... אימה גדולה נופלת עליי, עומד אני בתוך מידחס־השלדים ובוהה אל האותיות י־ה־ו־ה המאירות מתוך ה'שיוויתי', באור שלא מעלמא הדין;... והאותיות יו"ד־ה"א־וי"ו־ה"א מתמזגות ורוחשות, זו בזו, וזו על גבי זו, ואני קורא: 'אלוהים! אלוהים! מי גזר?!' ...”