“מרתה, בתו של השגריר האמריקאי הראשון בגרמניה הנאצית, התאהבה בכל מה שקרה. היא חשבה שזה מרגש. אפילו אביה, שניסה להיות 'אובייקטיבי', לא הצליח לזהות את האימה שתיפול בשלב מתקדם יותר על העולם. הוא ניסה להתבונן בדברים כמרצה להיסטוריה ודגל בגישת 'יש לתת לכל אחד הזדמנות לממש את תוכניותיו'. העניין הוא שב־1933 איש לא הבין את התוכניות האלה.”