“אף השוני המהותי מספריו הקודמים, גם הפעם ניתן לחוש בקריצות ההומוריסטיות והאירוניות של שייבון, בניסיונו להציג את הפנים המגוונים של היהדות ובדרמה הקלה והסוחפת שהוא מיטיב לכתוב.”