יותם שווימר

“הרומן שכתב קולם טובין על סוגיית ההגירה, מצליח לשכנע ולרתק מפני שהוא אינו מונחה על ידי אידאולוגיה חברתית או פוליטית. לצד חווית חיפוש הבית, מוצגות גם שאלות על יחסי אם ובת, החברה האמריקאית וטיבם של בני האדם במצבים מגוונים.”

“אף השוני המהותי מספריו הקודמים, גם הפעם ניתן לחוש בקריצות ההומוריסטיות והאירוניות של שייבון, בניסיונו להציג את הפנים המגוונים של היהדות ובדרמה הקלה והסוחפת שהוא מיטיב לכתוב.”

“הקיבוץ אינו נחלתם של סופרים שגדלו והתחנכו בו, וכאשר הוא מופיע ברומנים של סופרים שאינם קיבוצניקים במקור, הוא מתפקד – גם אם בהכללה גסה – כמעין מקום מפלט מהעירוניות הדורסנית, כסמן של ערכים שכמעט ונעלמו מהעולם, כסממן של ארץ ישראל הישנה.”

“אני אוהב מאוד לעבוד עם טקסטים. במובן זה, אני מתייחס לטקסט כתוצר תרבותי – כלומר, זה יכול להיות סיפור, אבל גם איור או רשימת ביקורת, מאמר או הפקה של כנס. זה המנוע העיקרי לעשייה – אהבה אמתית לדברים הללו, לצורה האמנותית שהיא ספרות, ובפרט – ספרות ילדים ונוער.”