“המשורר זלמן שניאור נחשב במחצית הראשונה של המאה העשרים לאחד מגדולי המשוררים העבריים לאחר ביאליק וטשרניחובסקי. העורך, המבקר וההיסטוריון יוסף קלוזנר ראה בו את יורשם הברור, וכינה אותו במאמר הספד: 'משורר המאה העשרים', מאחר שבניגוד להם החל לפרסם רק במאה העשרים. מועמדותו הוגשה שוב ושוב לפרס נובל לספרות, אם כי הוא מעולם לא זכה בו.”