זלמן שניאור

“המשורר זלמן שניאור נחשב במחצית הראשונה של המאה העשרים לאחד מגדולי המשוררים העבריים לאחר ביאליק וטשרניחובסקי. העורך, המבקר וההיסטוריון יוסף קלוזנר ראה בו את יורשם הברור, וכינה אותו במאמר הספד: 'משורר המאה העשרים', מאחר שבניגוד להם החל לפרסם רק במאה העשרים. מועמדותו הוגשה שוב ושוב לפרס נובל לספרות, אם כי הוא מעולם לא זכה בו.”

“החמה, עם להטה הצורב, נכנסה לחודש אב.”

“העיר שקלוב צוהלת ורועשת שלושה ימים רצופים.”

“חומות של אורנים גבוהים מקיפות את העיירה... ובימי השבת מטיילים שם בחורים מישראל עם כלותיהם.”

“אחת מי יודע? אחת אני יודע. עיירה על חוף הדניאפר ברוסיה הלבנה ושקלוב שמה. שם נולדתי ושם למדתי.”

“יד ענגה היתה לה / איש לא העז געת בה. / זוג שפתיה שני חן / רק לנשיקות נוצרו הן.”

“וארון־הברית חותר לפניהם, / מפיץ משנאים ומזנב / ומבשר בחצוצרות־כסף / שלום לשבטי־ישראל.”

“שטפום, עברום, כגלים,/ זרמי אותיות מחכימות; / זרזפו אל פיהם השוקק / בכל טעמי רויה ודעת.”

“נהיה כילדים מצחקים, קדמון יראה וישמח.”