“אין להן פרימיירה נוצצת, ואולמות הקולנוע המרווחים עם הפופקורן נשארים בינתיים בגדר חלום רחוק. אך בעוד שהעולם כולו עבר להתכרבל מול המסך שבסלון, הן בוחרות לצאת החוצה, להיפרד מ־60 שקלים לטובת כרטיס, ולהצטופף באולם הומה וגדוש, מול מסך מאולתר. במקרה הטוב, יימצא כיסא פלסטיק לישיבה. במקרה הרע, מדובר בשעתיים וחצי בעמידה. אך חוסר הנוחות לא מפריע להן לבוא בהמוניהן שוב ושוב להתייצב חדורות ציפייה לחוויה החדשה שתוקרן על הבד. אם חשבתם שראיתם הכול בקולנוע, תכירו ז'אנר חדש – סרטים לנשים חרדיות.”