טלי פרקש

“השדכניות עדיין מתרפקות בנוסטלגיה על תפארת העבר, מעלות זיכרונות על בוגרות הסמינר הספרדי בבני ברק 'אור החיים', ועל החתנים שלא דרשו חתונה מפוארת או דירה. 'היום', הן אומרות, 'הכול כבר אחרת'. התלאות שעוברים הליטאים בדרך לחופה הגיעו גם לש"ס, אם כי בהיקפים מצומצמים. הכול תלוי, כך הן אומרות, בכמה 'משוכנזת' המשפחה.”

“אין להן פרימיירה נוצצת, ואולמות הקולנוע המרווחים עם הפופקורן נשארים בינתיים בגדר חלום רחוק. אך בעוד שהעולם כולו עבר להתכרבל מול המסך שבסלון, הן בוחרות לצאת החוצה, להיפרד מ־60 שקלים לטובת כרטיס, ולהצטופף באולם הומה וגדוש, מול מסך מאולתר. במקרה הטוב, יימצא כיסא פלסטיק לישיבה. במקרה הרע, מדובר בשעתיים וחצי בעמידה. אך חוסר הנוחות לא מפריע להן לבוא בהמוניהן שוב ושוב להתייצב חדורות ציפייה לחוויה החדשה שתוקרן על הבד. אם חשבתם שראיתם הכול בקולנוע, תכירו ז'אנר חדש – סרטים לנשים חרדיות.”

“היהדות מציעה גישה יותר מציאותית למשוואה. קודם תבדקו התאמה בעיניים מפוקחות: מראה, אופי, עקרונות לחיים וכל פרמטר שחשוב לכם. אחר כך, תיפגשו ותראו אם יש גם קליק. כך כשזמן 'הפרפרים בבטן' יסתיים (והוא יסתיים), תמצאו את עצמכם עם פרטנר איכותי לחיים האמתיים.”

“הציבור החילוני הפקיר את היהדות לדתיים, ומתנהג כשחקן ספסל כעוס במגרש של היהדות.”