“לאורך עשרות שנות קריירה, גלרון שרה את כל השירים הללו... את השירים של היומיום, את השירים של יופי העולם, וגם את שירי האבל. אבל תמיד תמיד, ויותר מהכול, היא שרה בקולה העמוק על האהבה - לוהטת, שותקת, נכזבת, יוקדת, תהא אשר תהא. במציאות הישראלית המסוחררת מרוב פאתוס והמשא הכבד של הזיכרון, גם זה סוג של חתרנות”