“זה פוסטמודרנה. אין אמת, אין אידאל כללי. האדם חי במלוא שיעור קומתו הרגשי, זה אוקיינוס שאין לו סוף. הוא מתפוצץ על סלע אהבת עצמו, כלומר החוויה הרגשית הסובייקטיבית מנהלת את החיים, ושם יש סתירות וסערות ואין סדר. העולם צולל אל תוך עצמו. בעולם אמיתי יש שכל, יש תורה. הם מייצבים את החיים ומכוונים אותם.”