“מאז עברו כמה שנים. כרך, גימנסיה, תיאטראות, בתי תפילה מהודרים של יהודים ושל נוצרים. והנה שוב באותו מקום צר ודל וחם... אחרי שספג אל קרבו את 'המתמיד' של ביאליק. הציורים הנלבבים שבפואמה זו צילצלו במוחו.”