“הוא [יצחק קלפטר] עומד בשורה אחת עם כל האלה, קלפטונים, קנופלרים, בחיי. אני מציע לשים לב לעבודה שלו בגיטרה. לפעמים יש דברים שנעלמים אם אתה לא מקשיב באמת לאורך כל הדרך. לא רק סולואים, אלא כשהוא מלווה, כשיש שירה. מתי הוא שותק, מתי הוא נכנס, איזה צלילים הוא מנגן , איזה קצב הוא מנגן, אתה מבין? פתאום הוא מחסיר צליל, מוסיף צליל, פתאום הוא עושה את זה בלוזי קצת, פתאום בלדה יותר, אדיר, אדיר. ומלודי. כל הסולואים האלה, אתה יכול לשיר אותם.”