אריק איינשטיין

“בזמן אמת אריק לא התקבל טוב. הקהל בעיירות פיתוח ראה בו אשכנזי, ילד כאפות ולא זמר של כולם.”

“זה לא רק הקול אלא הכל. השירים. המילים. חצי החיוך. הצניעות. ההומור. הפשטות. התקופה. ישראל. תל אביב. כאילו הכרנו אפילו שלא. אני מרגישה שאנחנו כולנו ביחד הלילה מבכים את לכתו של אומן ענק שהוא חלק מפסיפס חיינו.”

“אריק היה גדול מכולם, כולנו גדלנו על השירים שלו, אמרת אריק איינשטיין אמרת ארץ ישראל. השירים שחיבר ושר הם הפסקול של מדינת ישראל. מדינת ישראל נפרדת מענק התרבות שיחסר לנו מאד.”

“מהיום הראשון שעלית לבמה, העם חש שנולד כאן כשרון של שירה עם איכויות יוצאות דופן. שיריו הם פס הקול של אומה שלמה, קולו ליטף את העם וחיבק את הארץ. הוא ריגש את הדורות הראשונים והחדשים כאחד. איש לא הטיל ספק בעומק רגשותיו.”

“ישיר, מוכשר ובעיקר לא שופט בני אדם. בכל הרגעים הקשים שהיו היה בו ניצוץ של תקווה. הוא ראה את האדם כחשוב ביותר - הוא מצא יופי כמעט בכל בני האדם. אני לא חושב שהוא ידע כל כך מה החשיבות שלו ומה הוא אומר פה לכולם, ואיזה אמירה הייתה לו על הקיום שלנו.”

“אתה חיית רק את הטוב, לא יכולת להבין את הרע. אני נפרד ממך, עקפת אותנו, אני לא יכול לעזוב אותך... אומרים שהלך ענק, איזה ענק. נר אחד קטן של שמן היית אתה. תראה איך כל עם ישראל בוכה עליך, איך אהבו אותך. אנחנו יודעים שעשית טוב להרבה אנשים - לא כי אתה זמר או שחקן, אלא כי אתה אדם.”

“הסיבה שאני זמר היא בגלל אריק איינשטיין. בגיל 16 נהגתי להקשיב לו דרך הטרנזיסטור וחיקיתי אותו שר. אריק בשבילי זה הכל. בגללו אני שר, בגללו אני זמר. אריק בעצם היה גם המדינה לאורך כל שנותיו כאמן ולכן לכתו כל כך עצוב.”

“השנה האחרונה הייתה מדכאת במיוחד. אתה פותח עיתון, רדיו או טלוויזיה, והבלגן חוגג. כולם רבים עם כולם, הפערים הסוציאליים הולכים וגדלים, האלימות חוגגת, העולם התחתון מרים ראש ויש גם ניסיונות לעורר את השד העדתי, שכבר מזמן חשבתי שנפטרנו ממנו. ואז, בתוך החושך הגדול, היה הדרבי בכדורסל. הפועל ניצחה 66:78 והחיים פתאום נהיו יפים.”

“להגיד לכם מתי הפכתי לאוהד הפועל? לשים את האצבע אני לא יכול, אבל אתה גדל בבית עם אמא מפ"מניקית, ואבא שבפולניה היה ראש קן של השומר הצעיר. מכבי היו יותר המגזר הפרטי, הבורגנות. זו הייתה האווירה של אותם ימים והבנת לאן אתה שייך. אצלנו קראו את "על המשמר", ואני קראתי את "משמר לילדים". נהייתי אוהד הפועל בסביבות גיל עשר, ובמקביל הפכתי גם לאוהד ארסנל.”

“השתתפתי בפסטיבלי זמר בסיקסטיז. שרתי את 'איילת החן' ואת 'ליל סתיו‭.'‬ בחייך, אני שר שם כמו איזה שמוק. פתטי. תשמע את השירה, מלאה בוויברציות. אם זה היום ברדיו, אני מיד מעביר תחנה. רק ב‭'67-‬ הרגשתי ששירה זה בעצם דבר הרבה יותר פשוט, שצריך פחות למשוך טונים ולהרשים. כמה שיותר ישיר, יותר פשוט.”

“יש דברים שכואבים ומפריעים לי, למשל אי-השוויון, הפערים בין עשירים לעניים. איך זה שקו העוני עולה כל כך הרבה שנים. הראש של אהוד ברק אומר מגדלי אקירוב. זה מנוכר, זה מנקר עיניים. יש הרבה דוגמאות של אנשים שחיים בצורה כזו בזמן שאחרים רעבים. קרה לנו משהו, איזו שאלה. זה לא שביבי וברק הם החוטאים היחידים בראוותנות... צריך להעניש אנשים כאלה בבחירות. אנשים שחיים בראוותנות, משהו חסר ביושרה שלהם. איך אפשר לחיות בצורה כזו כשממול יש כל כך מעט? הרי אתה מאותו בית.”

“התמזל מזלי שאנשים מעריכים את העבודה שלי. אני לא מצטנע כאן. אנשים מוכנים להתחבר לדברים שאתה עושה, וזה כיף אדיר שלא הייתי חולם עליו כשהייתי צעיר. ברור שאני אוהב להיות מוערך. כל בנאדם אוהב תשומת לב. אבל אני לא גאון גדול.”

“כל העניין של ההופעות היה מכניס אותי יותר מדי למתח. אמרתי לעצמי, 'די עם כל הלחץ הזה‭.'‬ המשכתי להופיע פה ושם בטלוויזיה ובסרטים. לי יש את חיידק הבית. אין מחיר לחופש, אסור לך לעשות דבר שאתה לא שלם איתו במאה אחוז... כל הזמן יש הצעות, וכמובן תמיד מגזימים עם הסכומים, אבל זה לא עושה לי כלום. אין לי שום רצון להופיע.”

“להכניס אנשים לקבוצות זו רעה חולה, כי ברגע שאתה משויך לקבוצה, זה מחייב אותך להיות כזה עד הסוף, גם אם יש דברים שאתה לא מסכים להם. למשל ההתנתקות. חושבים שהשמאל אוטומטית בעד והימין נגד. במציאות זה לא ככה... האם אנשים מבינים את המשמעות של המושג 'שלום'? כשיש כזאת שנאה, אין סיכוי לשום דבר. צריכה להיות רדיפה בלתי פוסקת אחרי השלום, כי החשיבות שלו כמעט לא מובנת.”

“בבסיס, לכאורה אי אפשר בלי עיתונות. היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, לא? אבל זה לא מקנה לה את הזכות לשקר ולהלבין פנים. כותבים לפעמים דברים שלא נבראו.”

“התלאות והדקלומים שאנשים עוברים בקטע הלא נחמד הזה של גירושים, עם הטקס המכוער והלא אמיתי הזה - זה טקס פרימיטיבי שאי אפשר להאמין.”

“העולם נחרב בחוץ ואנחנו צוחקים.”

“הוא נותן טעם לחיי, צובע ימים אפורים בגוונים אחרים. כשאני מתעורר בבוקר ויודע שבערב יש איזו אליפות אתלטיקה או משחק כדורסל באן-בי-איי או משחק כדורגל בגביע אירופה, כל היום שלי נראה ומרגיש אחרת... ספורט אני רואה רק לבד. כשבאים חברים אי אפשר להיות מרוכז במה שקורה על המסך. שניה מסיחים את דעתך, והפסדת מהלך מדהים.”

“מה שקורה בארץ כלפי חוץ ומה שקורה בפנים, בינינו. אני מיואש לגמרי מהקיטוב הזה. הפירוד בין החלקים השונים בעם נראה לי לפעמים בלתי ניתן לגישור. קשה לי בארץ מתחרדת והולכת. קשה לי עם השנאה האיומה בין שני המחנות, הדתיים והלא-דתיים. המילה 'חילוני' מפריעה לי. אני לא סובל אותה כי היא מעוררת אסוציאציה של חול לעומת קודש, כאילו לדתיים יש מונופול על הקדושה. לי יש הרבה דברים שהם מקודשים לי. אני רוצה להיות חף ממליצות אבל כבוד האדם קדוש לי, וגם האהבה קדושה בעיניי.”

“מה רע בביאליק או אלתרמן? אני נשען עליהם בכיף. עם שיר כמו 'היא יושבה לחלון' אני מרגיש הזדהות מלאה. אני לא מוכרח לחוות את החוויה באופן אישי, לשחזר את הרגשות שלי בשביל להיכנס למצב רוח אמיתי.”