“שמר כתבה, הלחינה ושרה שירי זמר ששפתם עשירה — על הנוף הארץ־ישראלי המוחשי והאנושי, על כינור ומיתרים, על שעשוע וגעגוע, על ספק ואמונה. ובין פנייה אל העם לבין התרועעות עם השכבה ההגמונית ידעה לרקוח הרמוניות, לשבץ טקסטים מקראיים בעגת היום־יום ולהוציא מהתנור להיטים מזדמזמים, חדוות הקיום הישראלי ומכאוביו במרחב הבלתי הרמוני שמסביב, וזאת לצד גיור מיטב הזמר הפרנקופוני, ברל וברסנס, בטקסטים אנטי־בורגניים עבריים שאינם נופלים מן המקור.”