“קולך המנסה, המאפק, צלול כמו ים זך, קולך על בקבוקים ריקים, בחול, בטיט, בסיד, בחרוזים, קולך מפתח הדלת, קולך בחלל האינטימי של חור המנעול, קולך בין הכלבים הזקנים, נגררים מאחור, בין ערמות אשפה שהתקשו מאחורי המחסנים ההם, קולך על כתם עור לבן.”