“האמנתי במה שקראתי בבלומברג, שאמנות צריך ליצור יש מאין ולמכור אותה, כי אם זו רק אמנות, זה לא שווה. כפדנט וכפרפקציוניסט, להתעסק רק עם המע"מ והמספרים, זה להצר את צעדיי ביצירתיות. היום, כשאני סומך על יעל, אני חולם בלילה יצירתיות, ממש ככה. חלמתי על 'טובי דובי' ורצנו עם הדמות הזאת כמה שנים טובות. אז אני לא יורד לפרטים, אבל מפעם לפעם אני בא לרואה החשבון, מציץ בספרים ומיד רואה מי נגד מי, לעומת הרבה אומנים אחרים שיסתכלו עליהם כאילו הם כתובים בהוטנטוטית.”