טוביה צפיר

“ 'סבא טוביה, אתה האיש הכי טוב בעולם'. התרגשתי נורא, היו לי דמעות בעיניים. זה היה הדבר הכי מנחם שיכול להיות.”

“השחקן הכי טוב, הכי גברי, הכי חתיך – ולא יצא. יצאתי קצר, 1.66 מטר ושמנמן.”

“אם היו קוראים לי לדגל מ'ארץ נהדרת' – והם לא קוראים – אבל נניח שפתאום היה בא להם להביא איזו יציאה, בעונה הבאה ניקח גם את טוביה, סביר שהייתי מסכים, כי אני מתגעגע ואני כמובן רוצה להראות להם מאיפה משתין הדג. בשמחה. ההפסקה הזאת לא הקהתה את כישרון החיקוי שלי. זה נשאר אצלי, ואני רוצה לחזור. אני עושה הופעות ולא שומעים עליהן כי הן לא בטלוויזיה, ולא קוראים לי לדגל. אולי חושבים שאני זקן מדי, לא יודע.”

“האמנתי במה שקראתי בבלומברג, שאמנות צריך ליצור יש מאין ולמכור אותה, כי אם זו רק אמנות, זה לא שווה. כפדנט וכפרפקציוניסט, להתעסק רק עם המע"מ והמספרים, זה להצר את צעדיי ביצירתיות. היום, כשאני סומך על יעל, אני חולם בלילה יצירתיות, ממש ככה. חלמתי על 'טובי דובי' ורצנו עם הדמות הזאת כמה שנים טובות. אז אני לא יורד לפרטים, אבל מפעם לפעם אני בא לרואה החשבון, מציץ בספרים ומיד רואה מי נגד מי, לעומת הרבה אומנים אחרים שיסתכלו עליהם כאילו הם כתובים בהוטנטוטית.”

“שוק הבידור לילדים זה שוק, יש בו ביקוש והיצע, ואם הילדים בישראל ממשיכים כבר 30 או 40 שנה ללכת לפסטיגלים ולפסטיבלים ול'מותקים' – סימן שהם נכונים. לא הייתי מתווכח עם הצלחות. אני חושב שכל ה'מותקים' נעשו באיכות, הם נכתבו ובוימו על ידי אנשים מקצועיים. אני לא עושה דברים שהם המיץ של הזבל, לא אעשה זאת רק כדי להתפרנס. בידור לילדים זו לא מילה גסה, להפך.”