“המוזיקה של מויאל היא אמצע הדרך איכותי, אבל האם הוא לא מעדיף להיות 'סוף הדרך'? לשם כך עליו להעז בעיבודים, להתנער מקלישאות של טבע ('אקח אותך אל האופק שמעבר לנהר. היום אל ההרים נצעד') וניו־אייג' ('אם ניפול, אם נמעד, עם הזמן עוד נלמד לקבל את הכול באהבה') ולהתמיד בשיאים כמו 'קרקס'. בזכות כשרונו המובהק, ובניגוד לשם האלבום שלו, מויאל לא מוכרח להתחיל מחדש ולהתכחש לדרכו הישנה. הוא פשוט יכול להמשיך אותה, אבל לחפש בה מסלולים חדשים, במישורים גבוהים יותר, או בשתי מילים: להמשיך להתפתח.”