“היו עליות וירידות, אנשים שהיו ופתאום עזבו. היו הצלחות ואחרי זה כשהייתה איזושהי ירידה אז אנשים קצת נעלמו. אני כותב בשיר על כל החיים שלי בעצם. אשתי עברה איתי את כל הדרך ובסופו של דבר תמיד הייתה שם כעוגן. בכל מה שעברתי בדרך היא הייתה ועדיין נקודת אור. זה טוב שהיו לי האנשים שסביבי כדי להשאיר אותי עם הרגליים על הקרקע ולא לעוף יותר מדי. הרבה אנשים שואלים אותי למה אתה גר בגדרה למשל. זה איזשהו מקום שאני שומר בו על הפרטיות שלי. אני פחות מתערבב”