“...האותנו תפחידו במוות? אותנו שבמשך שנים האזנו לתקתוק של גלגלי הקרונות ההם, שהובילו את אחינו, את הורינו, את טובי עמנו לשחיטה...? אותנו ששואלים את עצמנו יום יום: במה טובים אנו מהם, ממיליוני אחינו?...לשאלות אלו... ישנה במצפוננו תשובה אחת: נשארנו בחיים לא כדי לחיות ולצפות בתנאים של עבדות ודיכוי לטרבלינקה חדשה. נשארנו בחיים כדי להבטיח חיים, חופש וכבוד לנו, לעמנו, לבנינו ולבני בנינו לדורי דורות. נשארנו בחיים, בכדי שלא יישנה עוד מה שאירע שם, ומה שקרה עלול לקרות תחת שלטון הבגידה, שלטוון הדמים”