“אני לא ראיתי את עצמי מעולם כאיש צבא לאורך זמן. כשלעצמי, אינני אוהב את החיים האלה. כל איש צבא שממלא את תפקידו ברצינות לא יאהב את החיים האלה. לבוא הביתה פעם בשבועיים, לגמור בילוי בליל שבת בתוך הצלחת או על השטיח. להעיר את הילדה באמצע הלילה כדי לתת לה נשיקה, כשבבוקר היא שואלת אם אבא היה בבית. בפעילות בט"ש ליד הגדר העסק יותר פשוט. אבל האימונים, המסעות של עשרות ק"מ עם אחריות לבצע את המשימה בלי נפגעים, זה שוחק. כל פעם שנגמר עוד שבוע אני ניגש למראה ובודק אם צצה עוד שערה לבנה.”