“את יושבת על קצה העולם,אני בתוך מכתש שכבר איננו.מילים בלי אותיותעומדות בצל הדלת.הירח זורח על לטאה ישנה,דגים קטנים יורדים כגשם מן השמים.מחוץ לחלון עומדים חיילים,מחזקים את עצמם למות.(פזמון)קפקא יושב בכיסא ליד החוף,חושב עבור המטוטלת שמניעה את העולם, כך נדמה.כשלבך סגור,צל הספינקס הבלתי נייד,נעשה לסכין החודרת את חלומותיך.אצבעותיה של הנערה הטובעתמחפשות את אבן הכניסה, ועוד.מרימה את שולי שמלתה התכולה,היא מביטה —בקפקא על החוף”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←