“רק אנשים מסוימים, מיוחדים, היו יכולים לשמוע את קריאתה של הציפור. היו אלו אנשים שהציפור הובילה אל חורבן בלתי נמנע. לרצון האנושי אין אפוא שום משמעות, כפי שחש הווטרינר מאז ומעולם. אנשים אינם אלא בובות המונחות על שולחנות, והקפיצים בגבן מתוחים עד תום. אלה הן בובות שנועדו לנוע באופנִים שהן אינן יכולות לבחור, בכיוונים שאין ביכולתן לבחור. כמעט כל אלו שנמצאו בטווח קריאתה של הציפור המכנית אבדו, חרבו. רובן מתו בנופלן מקצה השולחן.”