“בכל זאת, שכחתי ממנו ברגע שסיימתי את הלימודים. כל כך מהר ובקלות, זה היה מוזר. מה היה בו שגרם לי, בגיל שבעה-עשרה, להיקשר כל כך חזק? ניסיתי לזכור, אבל לא הצלחתי. החיים משונים, לא? אפשר להיות מרותק למשהו ברגע אחד, להיות מוכן להקריב הכל כדי שיהיה שלך, ואז אחרי זמן קצר או שינוי בפרספקטיבה, פתאום אתה מתפלא כמה האור שלו דעך. מה בדיוק הסתכלתי עליו? כך מסתיימת תקופת "הפריצה והכניסה" שלי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←