“הם מעסיקים את עצמם במסים, במכס, בחוקים, בשלום ובמלחמה! אבל כמה קטנוני כל זה! כמה כל זה בן חלוף! כמה כל זה מזויף ויחסי! הם יוצאים מן הכלים למען כל העוולות הללו; הם שואגים כנגד כל נוכל קטן; הם מתרגשים מכל מעשה צדקה יומיומי; הם חומלים על כל חף מפשע שנרצח, על כל כלב שנדרס, כאילו לשם כך באו לעולם. יפה יותר, לדעתי, לתפוס מרחק של כמה דורות כדי לגעת בלבם של הדורות הבאים ולמלא אותם בעונג טהור. מי ימנה את כל הצמרמורות שהומרוס אחראי להם, את כל הדמעות שהורציוס הטוב מחה בחיוך?”