גוסטב פלובייה

“ראוי היה שכל סופר יקרא על אודותיו קודם שהוא כותב ואחר שהוא כותב ואז לא היה שום ספר שומם.”

“נלחם הוא בעקשנות עם האידיאה, עם המילה; הוא קושרן, הוא מרתכן, כובלן בכוח רצונו כדרך שכולאים חיית-בר בכלוב.”

“הוא לא יגיע אל בן־שיחו באמצעות דיבור פשוט. כדי לחזור על המלים 'סבל', 'אהבה' אין די — עליו להשמיעם; אין לו סיכוי לשכנע אחרים, אלא אם הוא מציג את תשוקתו אליהם בכל ערייתה, בדיוק כפי שהוא חי אותה. במלים אחרות, פאתוס יתגלה באמצעות קול ומחווה ובתוכם, ללא זכות, ללא סמכות; הוא יכול רק לצטט את מצבו.”

“חש את אי שביעות הרצון שחשים אלו שאינם חולמים על דבר מעבר למה שיש להם.”

“אני מתעבת גיבורים בינוניים ורגשות ממוצעים, כפי שיש בחיים.”

“אין דבר מפחיד ומעודד יותר ממשימה ארוכה שניצבת לפניך.”

“הכל עובר, הכל חולף, המים זורמים והלב שוכח.”

“הנשמה נמדדת בהתאם לגודל תשוקתה.”

“כדי להיות בעלי כישרון עלינו להיות משוכנעים שיש לנו אותו.”

“אנו הופכים למבקרים כשאין אנו מסוגלים להיות אמנים, כפי שאנו הופכים למרגלים כשאין אנו מסוגלים להיות חיילים.”

“המיותר הוא הצורך הראשון.”

“האם למוות אין יותר סודות לגלות לנו מאשר לחיים?”

“הכעס הוא חסר עוצמה. זהו ענק שברכיו רועדות הפוגע בעצמו יותר מאשר בזולתו.”

“הצנזורה, תהיה מה שתהיה, נראית לי מפלצתית וגרועה יותר מרצח. התנקשות במחשבה ופשע נגד הנשמה.”

“התקווה היא התנקשות בהשגחה העליונה.”

“לבושו של ליצן אינו מגוון יותר מאשר נפש האדם בשגיונותיה.”

“השוויון כמוהו כעבדות. לכן אני אוהב את האמנות. שם נמצאת כל החירות, בעולם זה של דמיון.”

“העתיד הוא מה שגרוע יותר מן ההווה.”

“שוטים: אלה שאינם חושבים כמונו.”

“אני ישן כאבן שאין לה הופכין, אני זולל כמו שור ואני שותה כמו ספוג.”