“בעודי מכעכע ומשתעל ליד האח, אני הוגה בנעורי. אני חושב על כל המתים שלי: אני מתפלש במחשבות שחורות. בין שזו תוצאה של פעילות יתר במשך שמונת החודשים האחרונים, ובין שהאשמה היא בהעדר האלמנט הנשי בחיי, מעולם לא חשתי נטוש יותר, ריק יותר, מוכה יותר. מה שכתבת על נכדותייך האהובות ריגש אותי עד עומק נשמתי. מדוע אין לי דבר מכל זה? והרי נולדתי עם כל רגשות החיבה כולם. אך אתה אינך בוחר את גורלך. אתה נכנע לו! הייתי פחדן בנעורי. פחדתי מן החיים. לכל דבר יש מחיר.”