“הנערה בעלת השיער הכהה באה לעברם מעבר לשדה. בתנועה אחת שנדמתה לו היא קרעה מעליה את בגדיה והשליכה אותם בבוז הצידה. גופה היה לבן וחלק, אך הוא לא עורר בו תשוקה; אדרבה, הוא בקושי הביט בו. מה שהציף אותו באותו רגע היה התפעלות מן המחווה שבה השליכה את בגדיה הצידה. בחסד ובחוסר האכפתיות שלה נדמה היה שהיא מכלה תרבות שלמה, מערכת מחשבה שלמה, כאילו האח הגדול והמפלגה ומשטרת המחשבות כולם היו יכולים להיסחף אל האין בתנועת זרוע אחת נהדרת. גם זו הייתה מחווה השייכת לזמן הקדום. וינסטון התעורר כשעל שפתיו המילה ״שייקספיר״.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←