“בכתה י"א יצאנו למסע במחנות הריכוז בפולין. סבי האהוב איבד את משפחתו בשואה, ניצל מאושוויץ ועלה לישראל בגפו כשהיה בן 16 בלבד. כשהיינו במיידאנק, עמדתי מול הר האפר, אני, ילדה מוגנת שנולדה עם כפית כסף בפה, והרגשתי בפי את טעם כפית הפח של המוזלמנים. כשנשאתי דברים בטקס התמלאתי בדמעות, והרגשתי רעד בלתי נשלט. סבא שלי, שיצא בעבר עם משלחות של נוער למחנות, לא ליווה אותי במסע. חזרתי לארץ יותר בוגרת, והמעגל נסגר כשבכיתי עם סבא.”