Gal Gadot

“בכתה י"א יצאנו למסע במחנות הריכוז בפולין. סבי האהוב איבד את משפחתו בשואה, ניצל מאושוויץ ועלה לישראל בגפו כשהיה בן 16 בלבד. כשהיינו במיידאנק, עמדתי מול הר האפר, אני, ילדה מוגנת שנולדה עם כפית כסף בפה, והרגשתי בפי את טעם כפית הפח של המוזלמנים. כשנשאתי דברים בטקס התמלאתי בדמעות, והרגשתי רעד בלתי נשלט. סבא שלי, שיצא בעבר עם משלחות של נוער למחנות, לא ליווה אותי במסע. חזרתי לארץ יותר בוגרת, והמעגל נסגר כשבכיתי עם סבא.”

“אין הנחתום מעיד על עיסתו. אני חושבת שאני עושה הכי טוב שאני יכולה במסגרת מגבלות הזמן. הפידבקים שאני מקבלת הם טובים. אנשים ברחוב שואלים אותי הרבה לגבי התכנים: מתי את מתחילה להיות דוגמנית, מתי את מסדרת גבות? לא נעים לי להגיד על עצמי, אבל מפרגנים.”

“חייו של שחקן הם חיים מאוד לא פשוטים. אתה חי מתפקיד לתפקיד ואתה אף פעם לא יודע מתי יגיע התפקיד הבא שלך, אז כשאני עובדת אני פשוט אסירת תודה. זה לא מובן מאליו – במיוחד כשאתה לוקח חלק בהפקות כאלה מופרעות.”

“המעברים נהיו הדבר הכי טריוויאלי. אני לא חושבת שיש מישהו שמתעסק בתחום שלי או שחי את חיי התהילה כל הזמן. בסופו של דבר כולנו אנשים פשוטים ורגילים וכולנו עושים הכול אותו דבר, רק שבעבודה שלי יש לי את הכיף הזה, את הפריווילגיה הזאת שאני יכולה פתאום לחוות את הפנטזיה המופרעת הזאת. כמו כולם גם אני צריכה בסוף לחזור לילדה, להתעורר בשש בבוקר ובאמצע הלילה. אני לא חיה בסרט.”

“אנחנו, העם היהודי, עם עתיק. עם סיפור עתיק. בארץ עתיקה. אנחנו עם שחוגג את החיים. אנחנו עם שעובד כדי לראות עתיד טוב יותר ורגוע יותר. אנחנו עומדים מול השנאה, אבל עושים זאת מתוך אהבה, ותמיד שואפים להפוך את העולם למקום טוב יותר.”

“שמי גל, אני יהודייה, ונמאס לנו מהשנאה כלפינו. אנחנו נתעמת עם האנטישמיות, נוקיע אותה, אבל לעולם לא ניתן לה לא רק להביס אותנו – אלא גם להגדיר אותנו. כי האהבה שלנו חזקה יותר מהשנאה שלהם.”