“אמורי, חסר רחמים כלפיהם, לא היה חסר רחמים כלפיו – האמנות, הפוליטיקה, הדת, או כל אמצעי אחר שבו יבחר, ידע כי הוא בטוח עכשיו, חופשי מכל היסטריה – יכול לקבל את המקובל, לנדוד, לגדול, למרוד, לישון עמוק במשך לילות רבים...אין אלוהים בליבו, ידע; רעיונותיו עדיין במהומה; תמיד יש כאב הזיכרון, התאבון לאמוריו האבודים – אך מייצרי התסכול השאירו תכולה בנשמתו: אחריות ואהבה לחיים, התעוררות חלשה של אמביציות ישנות וחלומות שלא התממשו...ואינו יכול לספר מדוע המאבק שווה את המאמץ, מדוע החליט להשתמש במלואו בעצמו ובנחלתו מהאישיותות שעבר על פניהן...הוא פשט את זרועיו אל השמים המרוכזים, המרעננים. "אני מכיר את עצמי," צעק, "זהו הכל.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←