“אני זוכרת ששאלתי את עצמי לילה אחד, בעוד אני מכורבלת באותה פינה ישנה של אותו ספה ישנה שלי, בדמעות שוב ושוב על אותה חזרה ישנה של מחשבות עצובות, "האם יש משהו בסצנה הזאת שאת יכולה לשנות, ליז?" וכל מה שיכולתי לחשוב לעשות היה לקום, בעוד אני עדיין מתייפחת, ולנסות לשמור על שיווי משקל על רגל אחת באמצע הסלון. רק כדי להוכיח ש—למרות שלא יכולתי לעצור את הדמעות או לשנות את הדיאלוג הפנימי העלוב שלי—עדיין לא יצאתי לגמרי משליטה: לפחות יכולתי לבכות בהיסטריה בעוד אני מאוזנת על רגל אחת.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←