“בגיל עשרים אתה יודע שלא תהיה כוכב רוק. בגיל עשרים וחמש אתה יודע שלא תהיה רופא שיניים או איש מקצוע מכל סוג שהוא. ובגיל שלושים, האפלה מתחילה להתקרב — אתה תוהה אם אי פעם תזכה למימוש, שלא לדבר על עושר והצלחה. בגיל שלושים וחמש אתה יודע, בעצם, מה תעשה בשארית חייך, ואתה מתפטר מגורלך...... כלומר, למה אנשים חיים כל כך הרבה זמן? מה יכול להיות ההבדל בין מוות בגיל חמישים וחמש לבין מוות בגיל שישים וחמש או שבעים וחמש או שמונים וחמש? השנים הנוספות האלה... איזו תועלת הן בכלל יכולות להביא? למה אנחנו ממשיכים לחיות אף על פי ששום דבר חדש לא קורה, שום דבר חדש לא נלמד, ושום דבר חדש לא מועבר? בגיל חמישים וחמש, הסיפור שלך כמעט נגמר.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←