“אחרי רגע או שניים, ניגש אלינו גבר בחולצה חומה בצבע קרימפלין, לא אהב את המראה שלנו, ושאל אם אנחנו נוסעים מעבר. אמרנו לו שאכן כן. הוא נזעק ראשו עם עייפות אינסופית וציין לנו שאם אנחנו נוסעים מעבר, אז אמורים להיות בחדר השני מבין שני החדרים. ברור שהנו מטורפים וטיפשים שלא הבנו זאת. הוא נותר שם, מוטל על גבי פתח הדלת, מרימה את גבותיו בנימה מודגשת כלפינו עד שנאסף בסופו של דבר את ציודנו ודחפנו אותו עם זה למרחק בדרך אל החדר השני. הוא צפה בנו כשהולכים מעברו, נזעק ראשו בהפתעה ובכאב על הטיפשות והבלתי-תועלתיות של המצב האנושי בכלל ועלינו בפרט, ולאחר מכן סגר את הדלת מאחורינו. החדר השני היה זהה לחדר הראשון. זהה בכל היבטים למעט אחד: בו היה פתח קטן בחומה. נערה גדולה ורחבה-פנים נטתה אליו”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←