“אפלטון ואריסטו הם המורים שלי. אפילו קאנט הוא המורה שלי, אבל המורה הגדול ביותר שלי הוא הכישלונות שלי.”

משמעות

זו אמירה על מדרג של למידה, שבו הוגים גדולים חשובים, אבל הכישלונות עצמם הם המורה הישיר ביותר. אפשר להבין ממנה שידע עיוני נותן כלים, אך הטעויות מלמדות באופן חד ואישי יותר. היא נשמעת במיוחד כשמישהו מביט לאחור על כישלון ומודה שהוא עיצב אותו יותר מכל שיעור אחר.

מתי זה נאמר

למי זה נאמר

הקשר היסטורי

מקור

האם זה באמת מה שנאמר?

ידעתם?