“תודעה חריפה, לא תמיד מוסברת, של חטא, וצורך מתמיד להתוודות. מקורותיה הפסיכולוגיים של תחושת החטא נותרים במידה רבה סתומים – מילוש הוא לא משורר וידויי מהזן הזה, הפסיכולוגי – אבל היבטים אחרים שלה גלויים יותר, אם כי גם הם מכוסים בשכבות עבות של אירוניות, משלים וסתירות פנימיות.”