Czesław Miłosz

“מה שמקל ומרפה את אחיזת הספק המכרסמת וממוטטת אינו ודאות מטפיזית חדשה... הוא המגע האנושי – מבטים, תנועות ונגיעות.”

“תודעה חריפה, לא תמיד מוסברת, של חטא, וצורך מתמיד להתוודות. מקורותיה הפסיכולוגיים של תחושת החטא נותרים במידה רבה סתומים – מילוש הוא לא משורר וידויי מהזן הזה, הפסיכולוגי – אבל היבטים אחרים שלה גלויים יותר, אם כי גם הם מכוסים בשכבות עבות של אירוניות, משלים וסתירות פנימיות.”

“האופיום להמונים האמיתי הוא האמונה בלא כלום לאחר המוות - הניחומים העצומים במחשבה שעבור הבגידות, החמדנות, הפחדנות והרציחות שלנו, לא נצטרך לתת את הדין”

“ההיסטוריה והספרות של פולין הישנה... בקווים המיוחדים להן: אנרכיה ותרנית, הומור המפיג מריבות עזות, תחושה של ציבור אורגני, חשד כלפי כל מרות ריכוזית”

“הזמן פוסל ודן לשכחה רק את מעשי ידינו ויצירות רוחנו המתגלים כחסרי תועלת בהקמת בנין הציויליזציה הגדול, מאה אחר מאה”

“אין העבר חתום והוא זוכה למשמעות שמעניקים לו מעשינו המאוחרים”

“עלינו להיות מודעים להיותנו כלואים במעגל נסיוננו שלנו”

“יודע אני רק לחזור, שוב ושוב, על ההודאה האחת, אין עילאית ממנה ושום כוח לא ישווה לה: אני קיים – היא קיימת.”

“נותרתי עם השפע העצום של הדברים הקיימים. ספוג שסובל מפני שאינו יכול לרוות מים, נהר שסובל מפני שהשתקפות העננים והעצים איננה העננים והעצים.”

“אנוסים מתוך השתוקקות אוהבת למהות האלון, פסגת ההר, הדבור, כובע הנזיר. שבקיומם יקנו תקף לשיר ההלל שלנו כנגד המות.”

“מסיעים אנו מתוך אחוה איש לרעהו, שוכחים את הטינות, מתרגמים זה את זה ללשונות אחרות, אכן חברים בצות נודד.”

“אין הלשון יכולה להיות תמונה ותו לא, מאז ומקדם מפתים אותה ערסול החרוז, החלום, הניגון.”

“היכן הם, אנה הם באים. בהק היד, קו המרוצה, רשרוש התלמים – לא מצער אני שואל אלא מתוך הרהור.”

“הצד השוה לכל היה התשוקה. אלו רק היתה שלי. אבל מה פתאם.”

“להתקל בקיר אבן ולהבין שהקיר הזה לא יזוז, חרף תחנונינו.”

“לא היו לי לא זמן ולא חשק לעוגמות נפש.”

“רצינו להתודות על חטאינו ולא היה בפני מי.”

“דברי ימי טפשותי יוכלו לפרנס הרבה כרכים.”

“ביסוד זעמי הסתתרה יהירות המושפלים.”

“אמירת האמת היא אות לחרות.”