“בזמנים הגרועים ביותר שלי על ספסלי הפארק בבתי הכלא או כשגרתי עם זונות תמיד הייתה לי מין שלווה מסוימת — לא הייתי קורא לה אושר — היא הייתה יותר איזון פנימי שהשלים עם כל מה שהתרחש וזה עזר במפעלים וכשמערכות היחסים השתבשו עם הבחורות. זה עזר דרך המלחמות וההאנגאוברים הקרבות בסמטאות האחוריות בתי החולים. להתעורר בחדר זול בעיר זרה ולהרים את התריס — זו הייתה הצורה המטורפת ביותר של שלווה וללכת על פני הרצפה אל שידת מגירות ישנה עם מראה סדוקה — לראות את עצמי, מכוער, מחייך אל כל זה. מה שהכי חשוב הוא עד כמה טוב אתה עובר דרך האש.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←