“למה אנחנו מביאים אותו איתנו, שוב? שאל ויל, אל העולם בכלל וגם אל אחותו. ססילי הניחה את ידיה על מותניה. למה אתם מביאים את טסה? כי טסה ואני עומדים להתחתן, אמר ויל, וטסה חייכה; הדרך שבה אחותו הקטנה של ויל יכלה להוציא אותו משלוותו כמו אף אחד אחר עדיין הצחיקה אותה. ובכן, גבריאל ואני בהחלט עשויים להתחתן, אמרה ססילי. יום אחד. גבריאל השמיע קול חנק, ופניו קיבלו גוון סגול מדאיג. ויל הרים את ידיו. את לא יכולה להתחתן, ססילי! את רק בת חמש עשרה! כשאני אתחתן, אהיה בן שמונה עשרה! מבוגר! ססילי לא נראתה מתרשמת. אולי תהיה לנו תקופת אירוסין ארוכה, אמרה. אבל אינני מבינה מדוע אתה מייעץ לי להתחתן עם גבר שהורי מעולם לא פגשו. ויל גמגם. אני לא מייעץ לך להתחתן עם גבר שהורי מעולם לא פגשו! אז אנחנו מסכימים. גבריאל חייב לפגוש את אמא ואבא.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←