“ג'ייס? כן? איך ידעת שיש לי דם של ציידי צללים? הייתה איזו דרך שבה יכולת לדעת? המעלית הגיעה בנהמה אחרונה. ג'ייס שחרר את השער והחליק אותו פתוח. הפנים הזכירו לקלרי כלוב ציפורים, כולו מתכת שחורה ופריטי קישוט מוזהבים. ניחשתי, אמר, ונעל את הדלת מאחוריהם. זה נראה כמו ההסבר הסביר ביותר. ניחשת? היית חייב להיות די בטוח, בהתחשב בזה שיכולת להרוג אותי. הוא לחץ על כפתור בקיר, והמעלית ניעורה לפעולה בנהמה רוטטת שקלרי הרגישה בכל עצמות כפות רגליה. הייתי בטוח בתשעים אחוז. אני מבינה, אמרה קלרי. בוודאי היה משהו בקולה, כי הוא הסתובב להביט בה. ידה נחתה על פניו בצליפה, סטירה שהטיחה אותו לאחור על עקביו. הוא הניח יד על לחיו, יותר בהפתעה מאשר מכאב. בשביל מה לעזאזל זה היה? עשרת האחוזים האחרים, אמרה, והם ירדו בשאר הדרך אל הרחוב בדממה.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←

שיתוף ושמירה

משמעות

מידע נוסף לא זמין עדיין.

מתי זה נאמר

מידע נוסף לא זמין עדיין.

למי זה נאמר

מידע נוסף לא זמין עדיין.

הקשר היסטורי

מידע נוסף לא זמין עדיין.

מקור

מידע נוסף לא זמין עדיין.

האם זה באמת מה שנאמר?

מידע נוסף לא זמין עדיין.

ידעתם?

מידע נוסף לא זמין עדיין.

על קאסנדרה קלייר

קאסנדרה קלייר היא סופרת אמריקאית ידועה בעיקר בזכות סדרת הפנטזיה לנוער "המרכיבים המיתיים" (The Mortal Instruments), שפרצה עם הספר "עיר של עצמות" (City of Bones) בשנת 2007. יצירתה זכתה להצלחה רבה, והביאה ליצירת סדרות המשך, רומנים גרפיים ותסריט לסרט, והיא ממשיכה לכתוב בתוך עולם "ציידי הצללים" (Shadowhunters). היא מתגוררת בניו יורק עם משפחתה.

עוד מאת קאסנדרה קלייר (604 ציטוטים) ←