“ניסיתי ללכת... למקום כלשהו. אבל כל פעם נמשך חזרה לכאן. לא יכולתי להפסיק ללכת, לא יכולתי להפסיק לחשוב. על הפעם הראשונה שראיתי אותך, ועל איך שלא יכולתי לשכוח אותך. רציתי, אבל לא הצלחתי לעצור את עצמי. הכרתי בהודג' שאני אהיה זה שמגיע למצוא אותך ולהביא אותך למכון. אפילו אז, בקפיטריה המוזרה ההיא, כשראיתי אותך עם סיימון, זה הרגיש לי לא נכון – הייתי צריך להיות זה שיושב איתך, זה שמצחיק אותך כך. לא הצלחתי להיפטר מהתחושה הזאת. שהייתי אני. וככל שהכרתי אותך יותר, התחושה רק הלכה והתחזקה – זה לא קרה לי אף פעם לפני. תמיד רציתי בחורה, הכרתי אותה ולא רציתי יותר, אבל איתך זה רק הלך והתחזק עד הלילה שבו הופעת ברנוויק'ס והבנתי. ואז גיליתי שהסיבה שהרגשתי כך – כאילו את חלק ממני שאיבדתי ולא ידעתי שחסר לי עד שפגשתי אותך שוב – היא שהייתי אחותי, זה הרגיש כמו בדיחה קוסמית. כאילו אלוהים מציק לי. אפילו לא יודע למה – על לחשוב שאני באמת יכול לקבל אותך, שמגיע לי משהו כזה, להיות שמח. לא יכולתי לדמיין מה עשיתי כדי להיענש על כך.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←