“ההול הוא מקום לחכות, מקום שממנו אפשר לנסות את הדלתות השונות, ולא מקום לגור בו. בשביל זה, החדר הגרוע ביותר (אשר הוא) עדיף, לדעתי. נכון שיש אנשים שממתינים בהול זמן רב, בעוד אחרים מרגישים כמעט מיידי איזו דלת צריכים לדפוק. לא יודע למה זה קורה, אבל בטוח שאלוהים לא משאיר אף אחד בממתינה בלי סיבה טובה. כשאתה נכנס לחדר שלך תגלה שההמתנה הארוכה עשתה לך טוב שלא היה קורה אחרת. אבל צריך לראות זאת כהמתנה, לא כמחנה. המשך להתפלל לאור; ובטח שגם בהול צריך להתחיל לציית לכללים שמשותפים לכל הבית. והכי חשוב לשאול איזו דלת היא האמיתית, לא איזו נראית הכי יפה מבחינת צבעים וצביעה. במילים פשוטות, השאלה לא צריכה להיות: "האם השירות הזה נוח לי?" אלא "האם הדוקטרינות האלה נכונות: האם כאן קדושה? האם מצפוני דוחף אותי לכיוון הזה? האם הססנות שלי לדפוק בדלת נובעת מגאווה, מטעם אישי או משעמום של שומר הדלת?" כשאתה מגיע לחדר שלך, היה אדיב כלפי אלה שבחרו דלתות אחרות ואלו שעדיין מחכים בהול. אם הם טועים הם זקוקים לתפילותיך יותר; ואם יש ביניהם אויבים, אתה מצווה להתפלל גם עבורם. זה אחד הכללים שמשותפים לכל הבית.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←