“התנאי הראשון, אם כן, של מה שנקרא אהבה אנוכית בין בני אדם, חסר אצל אלוהים. אין לו צרכים טבעיים, אין לו תשוקה, המתחרים ברצונו לטובת האהוב; או אם יש בו משהו שעלינו לדמותו על פי האנלוגיה של תשוקה, חסרון — הרי שהוא שם מכוח רצונו שלו ולמעננו. וגם התנאי השני חסר. האינטרסים האמיתיים של ילד עשויים להיות שונים ממה שחיבתו של אביו דורשת ממנו באורח אינסטינקטיבי, משום שהילד הוא ישות נפרדת מן האב, בעלת טבע שיש לו צרכים משלו ואינו קיים רק למען האב ואינו מוצא את שלמותו כולה בכך שהוא נאהב על ידו, ושאותו האב אינו מבין בשלמות. אך הברואים אינם נפרדים כך מבוראם, ואף אין הוא יכול להבין אותם שלא כראוי. המקום אשר אליו הוא מייעד אותם במערך הדברים שלו הוא המקום שלמענו הם נוצרו. כאשר הם מגיעים אליו, טבעם מתממש ואושרם מושג: עצם שבורה ביקום הושבה על מקומה, הייסורים תמו. כאשר אנו רוצים להיות משהו אחר מן הדבר שאלוהים רוצה שנהיה, עלינו לרצות למעשה דבר שלא יעשה אותנו מאושרים. אותן דרישות אלוהיות, שבאוזנינו הטבעיות נשמעות ביותר כדרישותיו של עריץ ופחות מכול כדרישותיו של אוהב, אכן מובילות אותנו אל המקום שאליו היינו רוצים ללכת, אילו ידענו מה אנו רוצים. הוא דורש את עבודתנו, את ציותנו, את השתחווייתנו.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←