“כל מאמצו, אפוא, יהיו להסיט כליל את דעתו של האדם מן השאלה בדבר ערכו שלו. הוא יעדיף שהאדם יחשוב את עצמו לאדריכל גדול או למשורר גדול ואחר כך ישכח זאת, על פני שיבזבז זמן ומאמץ רבים בניסיון לחשוב את עצמו לרע כזה. מאמציך להחדיר בחולה או גאווה שווא או ענווה שקרית ייתקלו אפוא מצד האויב בתזכורת הברורה שאדם בדרך כלל אינו נדרש כלל לחוות דעה על כישוריו שלו, שכן הוא יכול בהחלט להמשיך לשפרם כמיטב יכולתו בלי להחליט מהו בדיוק מקומו במקדש התהילה... האויב ינסה גם להפוך לממשית במוחו של החולה... את הדוקטרינה שלא הם בראו את עצמם, שכישוריהם ניתנו להם, ושהם יכולים באותה מידה להתגאות בצבע שערם... אפילו על חטאיו אין האויב רוצה שיחשוב יותר מדי: משהתחרט עליהם, ככל שהאדם מפנה את תשומת לבו החוצה מוקדם יותר, כן האויב מרוצה יותר”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←