“האם אנו מניחים שהם יכולים לעשות לו איזה טוב או לגרום, כמו המקהלה אצל מילטון, למה שהיעדר היראה האנושית יכול להביא על עצמו? את מיעוט כבודו? אדם אינו יכול לגרוע מכבודו של אלוהים בכך שיסרב לעבוד אותו, כשם ששוטה אינו יכול לכבות את השמש על ידי שרבוט המילה חושך על קירות תאו. אבל אלוהים חפץ בטובתנו, וטובתנו היא לאהוב אותו (באהבה משיבה ההולמת יצורים נבראים), וכדי לאהוב אותו עלינו להכיר אותו; ואם נכיר אותו, אכן ניפול על פנינו. אם לא, הדבר רק מראה שמה שאנו מנסים לאהוב הוא הקירוב הקרוב ביותר לאלוהים שמחשבתנו ודמיוננו מסוגלים להגיע אליו. אך הקריאה אינה רק להשתחוויה וליראה; היא לשיקוף של החיים האלוהיים, להשתתפות נבראת בתכונות האלוהיות, שהיא מעבר לרצונותינו הנוכחיים. מצווים עלינו ללבוש את המשיח, להיעשות דומים לאלוהים. כלומר, אם נרצה ואם לא, אלוהים מתכוון לתת לנו את מה שאנו זקוקים לו ולא את מה שאנו חושבים כעת שאנו רוצים. שוב אנו נבוכים מן המחמאה הבלתי נסבלת, מאהבה רבה מדי, לא ממעט מדי.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←