“כשהייתי קטנה ורצתי במסלול הריצה בבית הספר, תמיד עצרתי וחיכיתי לכל שאר הילדים כדי שנוכל לרוץ יחד, למרות שידעתי (וגם כל השאר ידעו) שאני יכולה לרוץ הרבה יותר מהר מכולם! העמדתי פנים שאני קוראת לאט כדי שאוכל "לחכות" לכל השאר שלא יכלו לקרוא מהר כמוני! כשחברותיי היו נמוכות העמדתי פנים שגם אני נמוכה, ואם חברה שלי הייתה עצובה העמדתי פנים שגם אני אומללה. אני יכולה להמשיך עוד ועוד על כל הדרכים שבהן הגבתי את עצמי, כל חיי, על ידי "המתנה" לאנשים. והדבר היחיד שקיבלתי בתמורה הוא שאנשים חושבים שהם מהירים ממני, שאנשים חושבים שהם יכולים לגרום לי להרגיש רע עם עצמי רק כי נתתי להם, ושאנשים חושבים שאני חייבת לעשות כל מה שהם אומרים שאני צריכה לעשות. אמא שלי נהגה ללמד אותי ש"סינדרלה היא דוגמה מושלמת לחיקוי", אבל למדתי שסינדרלה יכולה ללכת להזדיין, אני לא מחכה יותר לאף אחד! אני הולכת לרוץ הכי מהר שאני יכולה, לעוף הכי גבוה שאני יכולה, אני הולכת להמריא, ואם תרצו אתם יכולים לבוא איתי! אבל אני לא מחכה לכם יותר.”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←