“אולי הציינים צודקים. אולי אין בריחה מהחלוקה הפוליטית הגדולה שלנו, מהמאבק הנצחי של צבאות, ואולי כל ניסיון לשנות את חוקי הלחימה הוא חסר תועלת. או שמא הטריוויאליזציה של הפוליטיקה הגיעה לנקודת אין-חזרה, כך שרבים רואים בה רק הפרעה נוספת, ספורט, פוליטיקאים כגלדיורים בעלי בטן עגולה, ואלו שמתעניינים באמת הם רק צופים על הספסל. צובעים את פנינו באדום או באזול, צועקים לשנינו, ומתנפלים על השנייה, ואם זה דורש מכה מאוחרת או תנועה לא הוגנת כדי לנצח את הקבוצה השנייה, אז כך יהיה, כי המנצח הוא זה שמתעלה. אבל אני לא חושב כך. אני חושב על האזרחים הרגילים שגדלו בתוך כל הקרבות הפוליטיים והתרבותיים, אך מצאו דרך, לפחות בחייהם האישיים, לשלום עם שכניהם ושלום עם עצמם. אני מצייר את התמונה שלהם כאלו המת”

המקור באנגלית: קרא את המקור ←